ד”ש להופקינס

אני לא יודעת אם זה הריח של הסתיו שבאוויר שמתקשקש איתי בהנאה, או סתם תחושת התרוממות נפש בלתי מוסברת שנחתה עליי מין אללה, גם זה קורה לפעמים, אם כי לא יותר מידיי, אולי חבל, מה את מדברת, דווקא לא. עצמי ואנוכי מוצאות אותי בעיצומו של מרתון Cathedral שנמשך כבר יותר מארבע שעות, אחרי הרבה מאד זמן שלא הקשבנו ללהקה הזו. ואני מקשיבה להם עכשיו וגם קודם, ופתאום מתחילה להתדיין איתנו על משמעותה של להקת עוגן, ואם יש דבר כזה בכלל, כי עצמי המציאה את זה לפני שתי דקות בדיוק. ונניח ויש, אזיי העוגן שלנו הוטל על ידי לי דוריאן, הכוסית ההיפימטאליסט הזה, והעוגן שלו הוטל על ידי בלאק סאבאת', עובדה שמייד צירפה את הלהקה שלו לנישת הדום מטאל. וזה מצחיק, כי אם היה נשאר עם התיקים העצבניסטים של Napalm Death לבטח הרבה יותר אנשים היו מכירים אותו היום. קת'דרל התחילו לצבור תאוצה בדיוק בתקופת קו התפר של תחילת שנות ה90, בשנים בהם נראה היה שהדום המסורתי עומד לקבל סוף סוף איזושהי הכרה משמעותית, אם לא היה נדחק לפינה על ידי הרכבי דום מודרניים יותר, שלקחו את כל-מה-שאיטי ותרגמו אותו לתוגה רומנטית ומהורהרת, שלא נאמר גותית, אללה איסטור. חוץ מזה, מה זה בכלל דום, אם לא הבלוז הרוקיסטי והמלוכלך של סאבאת'. או של קת'דראל, לצורך העניין, גם ואפילו כשהם לחצו על דוושת הגז.

בסדרת הפוסטים שלי על סאבאת' הבטחתי שיהיה גם המשך, שיתמקד בלהקות ששמו בתיק את הקו הרעיוני והמוזיקלי שלהם ולקחו אותו לטיול ארוך ולעיתים מייגע. אני אולי מתנהלת לפעמים כמו שיר של Saint Vitus, משמע בעצלתיים, אבל שקרנית אני לא, ומשתדלת שלא להיות שכחנית יותר מהנורמה. אם כן, ברכותיי על פתיחת קטגורייה נוספת בבוטיק והיא דום-דום, ותודה לדבר הנחמד הזה. אין כאן ספיישל, אלא רק פוסטים אקראיים שייכתבו כשייתחשק. וכשלא, אז לא, כמו כל דבר בבוטיק.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ד”ש להופקינס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s