פאנקי טונק

hank3.jpg

בעולמו הפרטי של שלטון האנק וויליאמס (השלישי) שום דבר לא השתנה מאז אותם ימים בהם סבו, הירם האנק וויליאמס (… הראשון) שר את ההונקי טונק. האנק וויליאמס היה הסבא של הקאנטרי, סנדק רוק'נרול חלוצי ומפיץ את זרועותיה של תרבות שוליים שלמה למרחקים. סגנונו של וויליאמס התבטא במיוחד בתת-הז'אנר של שירי הפשיעה, הסמים, האלכוהול,
האאוט-סיידריות והנדודים הבלתי פוסקים ברחבי ארצות הברית ובייחוד בדרומה, תכנים שגילם עתיק הרבה יותר מגילה ולנצח יתדפקו, כעורים ובזויים, על דלתה האחורית. האנק וויליאמס שר על הנושאים האלו וגם חי אותם יום יום, שעה שעה; למעשה הוא חי כל כך מהר עד שלא הספיק לעמוד יותר בקצב של עצמו ומת ממנת יתר בגיל 29. זו הייתה שנת 1953, והמורשת של האנק וויליאמס נכבשה בגאון על ידי ילדיו ובעיקר רנדאל האנק וויליאמס ג'וניור, שבשלב מסויים באיזור שנות ה70 הרחיק את ההונקי טונק השורשי של אבא לעבר כיוונים בלוזיים ורוקיסטיים יותר. שנות ה2000 הכניסו לתמונה נצר חדש בשושלת: האנק וויליאמס (השלישי). הרבה מאד דברים השתנו ועוצבו מחדש בעולם מוזיקת הקאנטרי מאז שסבא שלו הביא את הקאנטרי להמונים, אבל מייחוס ספק אצילי ספק מפוקפק שכזה קשה מאד להתעלם.

מסורת היא מילה טעונה מאד בשביל האנק וויליאמס. בשבילו, לחזור אחורה בזמן ולשמר את הצלילים הישנים זוהי משימה נעלה וקדושה מאין כמוה, והיא הוטלה עליו משמיים, מנווטת את דרכו בתוך עולם מנוכר בשם כל מנוולי העבר, ההווה והעתיד. שימור המסורת המוזיקלית הוא סוג של אמירה, של חוסר הסכמה מוחלט ללכת בתלם תוך בעיטה חזקה ומטלטלת בכל מה שאופנתי, גם אם זה כרוך ביצירת הילה מופרזת במופגן של דמות הקאובוי הOutlaw, פורע החוק הנצחי. האנק וויליאמס השלישי מציג בשיריו ביקורת לא מועטה על מצבה המשמים של מוזיקת הקאנטרי המודרנית, על הגלגולים הרבים שעברה עם השנים, ובעיקר על הניתוק הפשרני מבסיסה המרדני והפיכתה בעייניו לעיסת אמריקה דביקה ומסחרית. הוא גם לא מהסס להתקיף בגלוי את אביו, האנק וויליאמס ג'וניור, על עבודתו המשותפת עם קיד-רוק שנתפס בעיניו כלא יותר מעוד מוצר פופיסטי ומזוייף של התרבות האמריקאית הדרומית.

סביר להניח שתוכלו לזהות אותו מדיי פעם ישוב בבר אפלולי, ומבעד לענני מריחואנה ואדי אלכוהול הוא יתוודה בפניכם שלא רק הרוח של סבא שילחה אותו למסע הצלב החוליגני שלו, אלא גם רוח הפאנק שמנשבת בכל אבריו ומסייעת לו לעמוד בגאון כנגד כל מי שמעיז לזלזל בו ובמה שהוא עושה; ולמען האמת, זו אותה רוח בדיוק שנשבה באיברים של סבא שלו כשהחליט גם הוא לפצוח במסע של חיים על הקצה ובצידי הדרך. בתור נצר למשפחה מוזיקלית שחותמה על נאשוויל, בירת הקאנטרי, גדול מאין כמוהו, ספג האנק השלישי בצעירותו מספיק מהישן-ישן הזה. כשהגיע זמנו לגלות דברים חדשים, באופן טבעי נזל לכיוון אאוטסיידריות מסוג אחר: הוא גילה את קיס, את בלאק סאבאת' ואת ACDC.

כשהחליט שהוא גם רוצה לקחת את העניינים לידיים ולהתחיל להופיע, ההשראה הראשונה שעמדה מול עיניו הייתה בלאק פלאג, ואת הלוגו שבחר ללוות אותו חטף ללא היסוס מהלוגו שלה. במקום ארבעת הבארים המפורסמים, הוא הוריד אחד והציג שלושה – מעיין הכרזה סמלית לא רק על היותו שלישי במספר, אלא גם על שילוש לא קדוש של שלושה ז'אנרים – קאנטרי, מטאל ופאנק, סגנונות שבשבילו גם ככה באים מאותו מקום ומתגלגלים יחדיו במשאית את כל הדרך לגיהינום. בדיוק כמו הנושאים בהם הם עוסק – אם אלו המנוני רצח, מזמורי אלכוהוליזם, בריחה מהחוק או סתם נדודים משם לפה ובחזרה – להאנק וויליאמס אין גבולות, מה שמעורר את חמת פיוריסטים קנאים של מוזיקת קאנטרי אשר מבלים לא פעם את זמנם בהופעות בזריקת כיסאות ובקבוקים ריקים לכיוונו. מיותר לציין שהוא נהנה מכל רגע.

3bass.jpg

אלבומי הסולו של וויליאמס, Risin' Outlaw – 1999, Lovesick, Broke & Driftin' – 2002 ו Straight to Hell שיצא בשנה שעברה מהווים תצוגה אותנטית של קאנטרי מיושן – אם אלו בלדות או שירים עם מקצבים דחוסים ומהירים – כולם מהולים בטוויסט אגרסיבי, אפל וקודר הרבה יותר מהמקורות. לצד האחיזה הבלתי מתפשרת שלו בעבר, הוא לאט לאט נפתח ומציג את הזווית המיוחדת שלו, ולראייה עצם העובדה שאלבומו הראשו כלל קאברים, כאשר האלבום השני כלל כבר חומרים מקוריים (מלבד קאבר ל Atlantic City של ברוס ספרינגסטין שחמק והשתרבב לתוכו). עקב התנגדויות מהתנגדויות שונות של חברת התקליטים שלו, Curb (אצלה חתומים כמה מאמני הקאנטרי הפופולריים ביותר כיום כגון טים מק'גראו וליאן ריימס) , הוצאת אלבומיו עוכבה לא אחת. המאבק הנצחי שלו עם חברת התקליטים התחיל למעשה עוד לפני שהוציא את אלבומו הראשון, כאשר הוחלט בניגוד לרצונו להפיץ אוסף של חומרים שלו, של אביו ושל סבו ביחד כמסחרה מרוכזת על חשבון משפחת וויליאמס.

בשנה שעברה הצליח לשחרר גם עם להקתו Assjack – אחרי צירי לידה וצנזורה מסיבית – את This Ain't Country – אלבום רוק כבד/מטאל עם השפעות קאנטרי שגלשו גם לכיוונים נסיוניים יותר. המאבק שלו בחברת התקליטים יכול להיות מאד סמלי, היות ו Curb היא קונצרן קאנטרי מדופלם, מקובע ונוטה לאמצע הדרך, מה שמסביר את חוסר היכולת שלהם להתגמש ולהתאים עצמם לצרכים שלו. בסופו של דבר, התנחל וויליאמס מהוסס בתת-שלוחת הרוק שלהם, Burc, ושם הוא מקווה להמשיך ולפעול מבלי שיציקו לו (יותר מדיי). במקביל לעשייתו לביתו, הוא גם ניגן באס בהרכב ההארדקור/סלאדג' Superjoint Ritual, וכיום מופקד על התופים בהרכב המטאל הדרומי Arson Anthem.

אין כל עוררין שהאנק ינוקא מצוייד בקול צפצפני ומבטא שכולו נאשוויל כיאה לנכד של אגדת קאנטרי אמיתית (וגם דומה לו להפליא), אבל עם הזמן שמתקתק הוא מוצא לו נתיב ייחודי, מקביל אמנם לנתיבים של אלו שהיו לפניו, אבל הוא כולו שלו: צבעוני, רועש ומגוון ובאותה מידה גם מאובק, מתעקל ללא סוף ומוביל אותו לאלוהים יודע איפה.

***

קישורים מעניינים:

~ האתר הרשמי של האנק וויליאמס השלישי ו Assjack
~ מבחר בוטלגים להורדה חינמית
~ עמוד המייספייס
~ ביצוע חי ומלהיב ל Nightime Rumblin' Man
~ וגם ל Country Heroes
~ ביחד עם ג'ף קלייטון מ ANTiSEEN: מחווה לג'י ג'י אלין בצורת Raw, Brutal, Rough & Bloody
~ פיצ'ר פרומו מטעם Curb
~ ראיון במסגרת סיבוב ההופעות של Superjoint Ritual ב2002

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פאנקי טונק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s