פוסט אורח: והלהקה המשיכה לנגן


מוטי מהרהר בטיב אלבומה המתהווה של מטאליקה

כשאני חושב על זה, היחסים בין שתי הצלעות החשובות של מרובע ה Thrash metal המוביל סלייר ומטאליקה (השתיים האחרות הן מגהדת' ואנת'רקס), היו תמיד צוננים עד לא קיימים. למרות אזכורים בהקשר כזה או אחר של להקה אחת את האחרת, מעולם לא שמעתי משהו שחורג מגבול הקורקטיות מפי אחד מחברי הלהקות כלפיה רעותה בניגוד לג'ורה שהטפילד ואולריך ידעו לפתוח על העולם ואחותו, ומנגד קרי קינג וטום אראיה שגם הם לא מופת לדיפלומטיות. אך לא לעולם חוסן ולפני מספר חודשים בראיון לפני הופעה באריזונה, נשאל קרי קינג על המפיק ריק רובין שאיתו הקליטה הלהקה את Reign in Blood האולטרה-מופתי. קינג אמר שהוא מופתע שרובין הסכים לעשות את זה ולא בטוח שהוא יצליח להציל את מטאליקה שהיא ספינה טובעת. כמו שאפשר אולי לנחש, הציטוט הזה עשה הרבה מאוד רעש בזמנו, וחשוב מזה, נתן גושפנקא רשמית למה מטאליקה הפכה להיות.

נכון שביקורות על הכיוון שהם פנו אליו יש כבר שנים ארוכות. באופן פלאי, ככל שמפלס הכבוד שהלהקה זוכה לו מצד המבקרים והמעריצים הלך וירד, מסחרית הלהקה הפכה להיות גדולה יותר ויותר. סוג של מפלצת, כמאמר הקלישאה. ועדיין, יש הבדל בין מעריצים שמכירים את מטאליקה מהאלבום השחור וזועקים שהם התמסחרו, לבין ביקורת כזו מצד קולגה ודמות מוערכת הסצנה כמו קרי קינג.

אז מה בדיוק השתבש?

במשך קרוב לעשור, מטאליקה היתה הלהקה שהובילה והגדירה את הז'אנר שבתוכו היא פעלה. החל מהאלבום הראשון ועד הרביעי (האלבום השחור, שאני דווקא מחבב, שנוי במחלוקת בין המעריצים ולכן אני לא כולל אותו), היה נדמה שמישהו שכח לספר למטאליקה שיש חוקים. הם ניגנו מהר ואז לאט, כיסחו ואז עברו לאקוסטיות, הקליטו קטעים אינסטורמנטלים, כתבו שירים שהיו כפולים באורכם מאשר שירים של הלהקות אחרות ומכרו בערך כמו כל להקות הת'ראש האחרות ביחד. נדמה היה אפילו שהם מצליחים להמנע ממלכודות ההרס העצמי שאיפיינו להקות בסדר הגודל הזה. המשבר האמיתי הראשון בין הקהל למעריצים היה כנראה בפרשת נאפסטר שהפך את ג'יימס ולארס לאנשים הכי שנואים ברוק'נ'רול כולל סדרת סרטוני אנימציה שהפכה לפופולרית מאוד.

הלהקה שפעם הצהירה שלא אכפת לה שמעריצים יקליטו ויפיצו בוטלגים של הופעות, התחילה לתבוע את אותם המעריצים, מה שהביא למפגני מחאה שבהם מעריצים ניפצו אלבומים של הלהקה שרכשו כחוק. גם התדמית שלהם המשיכה להשתנות – מארבעת פרשי האפוקליפסה של המטאל הם הפכו להיות חבורה מלוקקת למראה. עטיפת האלבום Load, למשל, היתה מעין קשקוש לא ברור עד שקירק סיפר שזו בעצם תמונה של דם וזרע של איזשהו צלם ידוע (ששמו ברח לי). ללא ספק משהו שרחוק מאוד מהמקורות.

המוסיקה הושפעה גם כן מהשינוי שחל בחברי הלהקה. הלהקה דיבר על זה שהם לא רוצים להמשיך לנגן ריפים של 180 תווים בדקה ושירים ארוכים. מה שיצא זה שירים שיכלו להשתלב יופי בכל אוסף רוק דרומי וכל נהג משאית היה שמח לקבל, אבל שוב, המעריצים, אלה שעדיין לא הרימו ידיים, הרגישו שזה לא זה. אחרי Load היה את Reload שהורכב מאשפה שנשארה על רצפת האולפן (כמה גרוע יכול להיות שיר אם אפילו לLoad הוא לא נכנס?) ואת Garage Inc הכפול שהכיל גרסאות כיסוי (חלקן חדשות וחלקן ישנות שהופיעו באוספים כאלה ואחרים) ובדיוק שנה לאחר ימי הגאראז' יצא אותו אלבום אומלל של מטאליקה והסימפונית של סן-פרנסיסקו. באופן כללי, הלהקה שידרה שנגמר הסוס היצירתי. אם כל זה לא מספיק, ג'ייסון עזב בגלל סכסוך עם ג'יימס שהעיב על עתיד הלהקה לפני שנכנסה להקלטות St. Anger שהיה אמור להיות ה-דבר שיחזיר למטאליקה את הכבוד. ג'יימס עצמו עזב את ההקלטות כדי להכנס למכון גמילה, לאחר שאשתו זרקה אותו מהבית, ולא היה בקשר עם חברי הלהקה בזמן שאלו המתינו באולפן המאוד יקר (חברת התקליטים שכרה בסיס צבאי עזוב והפכה אותו לאולפן הקלטות זמני). האלבום לווה במסע יחצ"נות חסר תקדים שבדיעבד נראה כאילו נועד לכסות על האיכות הירודה של התקליט. מסחרית האלבום הצליח לא רע, אבל חברי הלהקה הנותרים נראו כבויים ומונעים מכוח האינרציה.

כדי לדעת למה האלבום נשמע כפי שהוא, תראו את הסרט התיעודי Some Kind Of Monster שיוצריו ליוו את הקלטות האלבום מהיום הראשון ועד הסוף. האזנה לאלבום רק חיזקה את ההרגשה שלהקה אבדה בתוך המיתוס של עצמה. התופים נשמעו כאילו לארס מנגן על סירי מטבח, הגיטרות נשמעו עמומות, השירים נשמעו כמו משהו שאולתר על המקום לפני ההקלטה עם מילים לא ברורות ומלודיות חלשות, ובהחלטה מודעת הלהקה החליטה שלא להקליט סולואי גיטרה ובכך הפכה סופית מפורצת דרך ללהקה שנשרכת מאחורי האחרות.

ריק רובין הוא התקווה הלבנה הגדולה וההרגשה שלי היא שאם הוא לא יעזור, כנראה שאפשר יהיה לחתום את הפרק על מטאליקה שתהפוך אולי לעוד איזה בלאק סבאת שהמשיכה להוציא אלבומים אבל מעניינת מתי מעט. יש סיבות לאופטימיות. מלבד הפרידה מבוב רוק שהפיק את כל אלבומיה החל מהאלבום השחור (על פי ג'יימס לא היה מדובר בסכסוך שהביא לפרידה אלא הרצון להשתנות), מטאליקה עברה לחברת התקליטים של וורנר (כל אלבומיה יצאו באלקטרה עד היום). מבחינה יצירתית, תהליך כתיבת השירים השתנה. אם אצל בוב רוק הם כתבו שירים באולפן לפני ההקלטות, ריק רובין התעקש שהם קודם ישבו ויכתבו ואז יתחילו להקליט. זה הביא לכתיבת מעל 20 שירים כשעל פי ההערכות, יכנסו בין 12 ל14 שירים לאלבום עצמו. לארס עצמו אמר שמוסיקלית האלבום דומה יותר לMaster of Puppets מאשר לSt. Anger רוב טורחילו (שעליו אני סומך קצת יותר), אומר דברים ברוח דומה על איך הלהקה חוזרת לזעם היצירתי של שנות ה80. כבר היה מי שקבע שמדובר ב "שירים כועסים יותר אבל להקה שמחה יותר".

ואני אומר, אמן כן יהי רצון. האווירה היא בהחלט רגועה יותר מאשר בימי St. Anger כמו שאפשר לראות בקליפים מהחודשים האחרונים שמסתובבים ברשת. ג'יימס אמר בהקשר הזה ש"המוניטין של ריק רובין נכון. הוא לא נמצא באולפן כל יום ואנחנו טסים סולו. הוא מניח לנו לנפשנו, אבל נמצא שם כשאנחנו צריכים אותו. באלבום הקודם היו כל הזמן דיבורים, שעות על גבי שעות של דיבורים. דיבורים על מה נעשה, דיבורים על איך נעשה. עכשיו אנחנו עובדים בלי לחץ וזה טוב, גם אם לפעמים אנחנו מאבדים את הפוקוס ואז מישהו צריך לנופף בשוט מעל ראשינו".

מה אומר ומה אגיד? הקשבתי לשני שירים מהאלבום החדש והם נשמעים לא רעים לגמרי, גם אם מדובר בגרסאות לא מבושלות דיו.

השיר החדש והשיר החדש האחר.


בקרו בבלוג של מוטי

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “פוסט אורח: והלהקה המשיכה לנגן

  1. אז מה אני אומרת?
    קודם כל תודה על פוסט מעניין.

    אח"כ אני מוסיפה ואומרת שכמו כולם, גם אני טוחנת את הנדישות ב"סיינט אנגר אלבום מסריח ללא ספק!!!!!!!!!" ו"לואד ורילואד זה לא מטאליקה אבל זה טוב בפני עצמו לפעמים", אוסיף גם "גראז' אינק הוציא פנינים פה ושם (וויסקי, אובר-קיל, דיי מיי דארלינג)".

    אבל במשהו אחד לא הסכמתי איתך: S&M אלבום אומלל? השילוב של הסימפוניה ומטאליקה היה גאוני, זה אלבום תענוג. נכון שזה לא חומר חדש אז אין מכאן להעיד על הלהקה, אבל זה מוצלח וחובה ביותר.

    ועכשיו לאלבום החדש… נחשפת בורותי שאיני ידעתי בכלל שקיימים שירים חדשים שלהם ברשת, אני הולכת לשמוע ולראות אם הם באמת צדקו כמו שאמרו בציטוטך שזה יותר דומה למאסטר. הלוואי.
    מן הראוי שקודם אשמע ואז אוסיף את התגובה, אבל אין לי כוח עכשיו-
    מקסימום יהיו 2 תגובות ממני.:)
    לילה טוב!

  2. תודה לך 🙂
    מצחיק שאת מתייחסת לs&m כי אתמול בלילה שידרו חלקים קטנים ממנו ויצא לי להרהר בהופעה הזו (בניגוד לשאר הזמן שאני בעיקר מדחיק).
    ללא ספק מחוזות ביזאר מתגלים בערוץ הראשון כשבשעה שלוש לפנות מסתיים לו שיר של אריק סיני, דרך הכורכר שמו, ומתחיל call of ktulu.
    אבל אני סוטה.
    משהו בחיבור הזה, בעיני לפחות, לא עובד ומרגיש מאולץ.
    העיבוד התזמורתי לא ממש השתלב עם הדיסטורשן.
    הם פשוט ניגנו את השירים כרגיל וברקע היו כינורות וחצוצרות.
    אפילו כפארודיה זה נשמע רע.
    האמת שגם די ריחמתי על נגני הסימפוניה שנראו די סובלים.
    אם כבר קלאסי ומטאליקה, אני מעדיף את אפוקליפטיקה שמצליחים לעניין בעיבוד קלאסי מעולה.

  3. תודה, מוטי 🙂

    באופן אישי, אני לא כל כך יודעת אם יש מה לצפות. עם ריק רובין או בלעדיו, אני בספק אם משהו יוכל לתת זריקת אדרנלין ללהקה הזו. מבחינתי הם כבר סיימו את הקריירה, ובמיוחד אחרי החשיפות המביכות של some kind of monster אני לא יודעת אם אוכל לקחת אותם כרגע ברצינות, בתור מוזיקאים שיוצרים משהו מבפנים ולא נעים על אוטומט. למרות זאת אני חושבת שהאלבום הזה הוא בהחלט משהו שיש לצפות לו, ולו בשביל לראות שהקרדיט הגדול, אם יהיה כזה, יילקח בכלל על ידי רובין ולא על ידי הלהקה עצמה.

  4. בהשוואה לs.t anger כל מה שהם היו מוציאים היה נחשב שיפור.
    שמעתי את שני השירים, ואלמלא היה כתוב עליהם נוגן ונכתב ע"י מטאליקה לא היה מצב שהייתי ממשיך להקשיב להם עד הסוף. גילוי נאות: בעברי הייתי פנאט מטאליקה.
    אך בעזרתם האדיבה של שדרות הזעם וכן הסרטון התיעודי "סוג של מפלצת" ואם אתה שואל אותי "סוג של בהמה"..
    שברו סופית את החלום לראות משהו יצירתי, יצרי , אמיתי ממטאליקה. יותר מזה התחלתי באמת לחשוב מחשבה שהיא סוג של חילול הקודש אצל פנאטים… האם מטאליקה היו אוברייטד…
    אגב אני מסכים איתך לגבי סאדו מאזו עם סאנ פרנסיסקו… עיבוד איום, לא מבין למה הביאו לשם תזמורת… יכלו להביא פלייבק של להקה חסידית היה משתלב יותר טוב.

    אני אומר די דיינו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s