שבת שחורה לנשמה – חלק 5: Vol. 4

אפתח בוידוי: Snowblind הוא השיר האהוב עליי ביותר בכל הזמנים. בלי אבל, בלי אולי, נקודה, סוף פסוק. אני לא רואה מלפניו, מאחוריו ומצדדיו שום שיר אחר של שום להקה אחרת. לא שנה אחרת, לא אלבום אחר. לא, פשוט לא. מאז ששמעתי אותו בפעם הראשונה ידעתי שזהו זה, אנחנו ביחד לעולמי עולמים, עד שהמוות יפריד בינינו, ככה, כמו שאומרים. עם השנים שעברו והמוזיקה שזרמה לה ועדיין זורמת, אני מגלה כל פעם מחדש כמה השיר הזה עדיין רלוונטי בשבילי, ותמיד יהיה. נראה שהוא מרכז בתוכו את כל האלמנטים שאני ממשיכה לחפש במוזיקה שלי, אם זה הסלאדג' האיטי, הטקסטים המרוחקים (שיהיו עם קוקאין או בלעדיו, פפט, לא ממש אכפת לי) והאווירה שאף קטע אחר לא הצליח להחדיר כל כך עמוק.

Vol. 4

כמובן שרק השיר הזה לא עושה את Vol 4, שיצא ב'72, לאלבום האהוב עליי ביותר של סאבאת'. מה שעושה אותו לכזה הוא מכלול השירים והקטעים שמקשטים את האלבום, והופכים אותו לפסגת היצירה הסאבאת'ית כפי שאני רואה אותה. באלבום הזה הירשתה לעצמה הלהקה להתנסות בסאונד וגישה חדשים לחלוטין, אבל להמשיך ולשמר את המורשת של שלושת האלבומים הקודמים, מה שיצר אלבום מגובש יותר, אינטליגנטי יותר, בוגר יותר, טוב יותר, ומשפיע לא פחות אם לא יותר. האלבום מלא התרחשויות – חזרה לשורשים מחד, התנסויות מוצלחות בסגנונות חדשים לחלוטין מהצד המשקיף, ובאופן כללי, עיבודים והגשה איכותית הרבה יותר.

ראשית, אחרי שני אלבומים של רוק כסחיסטי, סאבאת' חוזרים ומדגישים כאן את הבלוז רוק המזוהה איתם כל כך. לראייה Wheels of Confusion/The Sraightener שפותח את האלבום, St. Vitus Dance המקפיץ וגם Supernaut האנרגטי. Tomorrow's Dream נשמע כאילו ממשיך את מסורת הריפים של אלבומם הקודם, במיוחד ב Sweet Leafאו Into the Void. גולת הכותרת היא כמובן Snowblind,קלאסיקת סלאדג' מופלאה שכוללת את סולו הגיטרה המדהים והמרגש ביותר שטוני איומי סיפק עד עצם היום הזה, מלווה בסופו בצלילי כינורות. זה מצטייר אמנם נורא, אבל ההיפך הוא הנכון. מדובר בהימור אמיץ שהשתלם לסאבאת' היות והתוצר הוא יפהיפה ובלתי נשכח. הפתיחים של Cornucopia וUnder the Sun/Every Day Comes and Goes מניחים באופן רשמי את הD בDoom ובכך נותנים "אוקיי" סופי לסגנון שלם שיתאגד סביבם.

מעבר לקטעים הללו, באלבום מופיעים שלושה קטעים שסאבאת' מעולם לא התנסו בהם: Changes הוא בלדת אהבה – מי ישמע, כן כן – בלדת אהבה, מלווה בפסנתר, ללא גיטרות, ללא תופים. FX העוקב הוא קטע נסיוני טהור של צפצופי גיטרה ותו לא, ו Laguna Sunrise הוא קטע אינסטרומנטלי אחר. בניגוד לקטעים האינסטרומנטלים באלבומיהם הקודמים, לא מדובר בקטע מאיים כי אם ג'אם מרגיע, מתוק ושקט, שגם הוא מעוטר בלווית כינורות. אם סאבאת' היו מנסים להשחיל אחד מהקטעים הנ"ל – או כולם – לתוך אלבומיהם הקודמים, הייתי מאמינה שהם השתגעו על כל הראש ושהגיע הזמן לתלות את המפתחות, לסגור את הבסטה ולנפנף לשלום. היות וVol. 4 הציג הרכב מגובש ומעניין הרבה יותר, הקטעים הללו לא חריגים בעיניי – להיפך! הם נשמעים מסקרנים ובאים ממקומות אחרים של יצירה, מקומות שסאבאת' לא הצליחו להגיע אליהם קודם, וזו התקדמות ראוייה לציון.

ועדיין, הייחוד האמיתי של Vol. 4 כפי שאני חווה אותו, הוא עצם העובדה שהוא הצליח להתעלות מעבר להשפעות הברורות על הרוק הכבד המאוחר יותר, כפי שהוצגו באלבומים הקודמים. Vol. 4 הכיל כבר השפעות מוקדמות וברורות של סלאדג' ודום – אותו טוויסט שונה ועקום של גיטרה מטונפת, כבדה, מכוונת נמוך וא-י-ט-י-ת, איטית מידיי. יש שיגידו שזו היצירה האמיתית האחרונה של אוזי עם החבורה, לפני שהתחיל לעוף ולחזור לחיקה בקצב מסחרר ולבסוף לעזוב לתמיד. אני חושבת קצת אחרת.

כל זאת ועוד, וגו'.

Snowblind

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “שבת שחורה לנשמה – חלק 5: Vol. 4

  1. it's the best jerry! the best!

    כל ריף מלמיליאן! יש איזה רגע ב- "supernaut" שאני יכול להשבע שאיומי מנגן בו על מסור חשמלי. גם אם הייתי יכול לחיות בשקט בלי ההתנסות המאוד לא מוצלחת, לדעתי, של "changes" (לתשומת לב הקורא אוזי: לשים משקפי עיגולדים צבעוניים כאלה, לא יעשה אותך ג'ון לנון…), האלבום הזה עדיין נוגע בשלמות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s