היא קוסמת

Nina

בסרטו Punk + Glory שיצא רשמית ב'99 ניסה הבמאי פיטר סמפל להתחקות במשך מספר שנים אחר אחת מתופעות הטבע הנשיות הקסומות ביותר של עולם הרוק. לתופעה הזו קוראים נינה האגן, והסצנה בסרט בה היא מצולמת על אדן חלון ומקרקרת באופראית פסיכוטית נחרטת עמוק עמוק בזיכרון ומעידה על האג'נדה של האגן במשך כל שנות פעילותה: היי משוגעת, היי מטורללת, תגרמי להם להתאהב בך – או לפחד ממך, מה שיבוא קודם. לנינה האגן יש הכל מתחת לשרוול, זאת אומרת, כל מה שלא נמצא תחת כל שרוול נשי אחר. נינה האגן מצייצת ומגרגרת בו זמנית, שרה אופרה ושאנסונים בגבהים שיכולים לנפץ בקלות חלונות ואז מייד מעבירה הילוך לטונים נמוכים, שרוטים וצרודים. כמה מלהיב לצפות בה מעוותת את הגבות ואת הפה בזוויות בלתי אנושיות, מוציאה צווחת פלצות ומייד משנה כיוון והופכת לדמות אפלה, והכל מלווה במבטים קברטיים ודרמטיים ובעיניים מתרוצצות שמסוגלות לבלוע בקלות כל חפץ שנקרה בדרכן.

תחילת הקריירה המטורפת של האגן לא הייתה איי-יי-יי במונחים לא גרמנים. האגן, ילידת מזרח גרמניה שהיגרה למערב המדינה לקראת סוף שנות ה70, מצאה נחמה מוזיקלית צנועה בקרב חברי שברי-להקות קיימות אותם הפכה ל Nina Hagen Band . יחדיו הוציא ההרכב שני אלבומי רוק פסיכים שהושפעו מאד מPאנק וגלאם רוק אמריקאי (בעיקר ניכרת הייתה השפעה מסיבית של הניו יורק דולז ואליס קופר). עוד נזרקו למיקס השפעות של סקא, רגאי וניו-וויב, כל הללו סגנונות שלא ניתן היה לחזות או להאזין בהם תחת כל עץ רענן בגרמניה של אותם ימים. רק אחרי פירוק ההרכב הראשון שלה המשיכה האגן להתעמק בניו-וויב אופראי וקברטי וצלחה את שנות ה80 בתור "אם הפאנק", Mother of Punk, כינוי שהצמידה לעצמה בחינניות ובלי לדפוק חשבון. הכישורים הקברטיים שהאגן הציגה למן ההתחלה מרשימים במיוחד לנוכח העובדה שהבחורה נכשלה בבחינות הכניסה לבית הספר הגבוה למשחק של ברלין עוד לפני שהחליטה שהיא רוצה להכנס לעסקי המוזיקה. שניים מהביצועים הבלתי נשכחים שביצעה הם הקאבר לMy Way של פרנק סינטרה, מתחרה ראוי מספיק ללכת ראש בראש עם הביצוע של סיד ווישס במסגרת "תרמית הרוקנרול הגדולה" של הסקס פיסטולס, בעוד שהגרסא שלה ל"זיגי סטארדסט" של בואי אכלה בלי מלח את פיטר מרפי.

לאורך כל הקריירה שלה מטפחת האגן את תדמית הפסיכית החביבה, עושה תנועות מגונות בשידורים חיים, לועסת ובולעת מיקרופונים בראיונות, מתרוצצת בסיבובי הופעות שעברו כבר מזמן את גבול גרמניה או אירופה (גם כאן ביקרה), ידועה כלוחמת נלהבת בעד זכויות בעלי חיים, פמיניסטית גאה וגם אמא מאושרת במשרה מלאה. במקביל ליצירה המוזיקלית שלה השתתפה במספר לא מבוטל של סרטים וסדרות גרמניות (כולל דיבוב בגרסא הגרמנית של "הסיוט לפני חג המולד") והייתה שותפה גם לכתיבת פסקולים.

למרות קריירה קצת מעורפלת במרוצת שנות ה90 עם סגנון מוזיקלי שהתפתח לכיווני טכנו/דאנס לא ממוקדים, שנות ה2000 לא ייאשו את האגן והיא לא נעלמה מהאופק ולו לרגע אחד. מכאן והלאה, עם התקדמות הגיל ומה שמסתמן כתחילת שחיקתו הצפוייה של התרגיל, החליטה האגן להשקיע בסגירת מעגלים וביצירת מחוות למוזיקה ושירים שהיא גדלה והתחנכה על ברכיהם או שהשפיעו עליה בצורה זו או אחרת. בשנת 2000 הוציאה אלבום חדש ומלא, בוגר ורוקיסטי יותר, כיאה לשמו – Return of the Mother. שנה מאוחר יותר שיחררה לאויר העולם את אחד האלבומים הביזארים – ובמונחים שלה, זה עושה אותו מאד ביזארי – Om Namah Shivay, שכלל גרסאות שלה לשירי מנטרה הודיים שהקליטה וביצעה בהופעות חיות שנים ספורות קודם לכן. לפני שלוש שנים הוציאה אלבום שלם של קאברים ליצירות בלוז, ג'אז, פופ וסווינג מלווה בתזמורת ביג-באנד. השנה המשיכה האגן את אותו קו ושיחררה את Irgendwo Auf Der Welt (Somewhere in the World), שגם הוא כולל קאברים לשירי ג'אז, בלוז וסווינג ישנים עליהם גדלה. גם אם לא מדובר בחומר מקורי שלה, תמיד נפלא לשמוע את הקול וההגשה המטריפה שלה, במיוחד ב Somewhere over the Rainbow של ג'ודי גארלנד מתוך הקוסם מארץ עוץ – שיר שהיא בוחרת לבצע בשני אלבומיה האחרונים, ולא יכול להתאים לה יותר. ממרומי גילה שכבר חצה את קו ה50 ממשיכה נינה האגן לספק חוויה אחרת של יצירה נשית בעלת קול ייחודי – תרתי משמע – גם כשהיא משוטטת בגובה העננים וגם כשהיא חורקת כמו שולחן עץ ישן.

~~~
לעמוד המייספייס של נינה האגן.
וגם: מבצעת ב2003 ביחד עם אפוקליפטיקה את Seeman של Rammstein.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “היא קוסמת

  1. הו, נינה…
    ללא ספק אחת המיוחדות.
    ואפוקליפטיקה עושים קאברים לעוד להקות חוץ ממטאליקה? בוגדים.

  2. וואו. איזה קאלט מטורף.
    בדקה הראשונה של הקליפ, אני מתקשה להאמין שאישה חיה וקיימת עושה את ההרעדות האלה של השפתיים. זה נראה מצוייר. אח"כ סתם התרשמתי מהשליטה המדהימה שלה בטונים הגבוהים. וזה גם שיר יפה.

  3. נכון יש לה קול והיא מספקת חוויה אחרת, אבל ניסיתי כבר כמה פעמים "לעכל" אותה ותמיד זה מלווה בצחוקים. זה אח'לה להיות אוונגרד אבל אצל האגן לדעתי יש בעיה במינון… אתה קודם כל חושב: hilarious – ורק אח"כ מתפנה להתייחס ליצירה שלה ברצינות
    בכל מקרה לא ידעתי על הסרט של סמפל, עכשיו אנסה להשיג אותו

  4. אחלה פוסט!
    נינה ידעה תקופות מוצלחות יותר ופחות בקריירה שלה אני די מחבב את התקופה המוקדמת שלה, אבל גם דברים מאוחרים יותר כמו: http://www.youtube.com/watch?v=18FMGc7-gsc ו- http://www.youtube.com/watch?v=2Oj9ZMxFC7o
    ויש גם אלבום מעניין של ביצעוים לשירים של קורט וייל שבו נינה משתתפת. שווה לבדוק http://www.amazon.de/Weill-Brecht-Dreigroschenoper-Nina-Hagen/dp/B00001R3MQ
    (ניתן למצוא אותו די בקלות גם בסולסיק:))

  5. כמה דברים שאסור לפספס על נינה האגן:
    1) היא מנחה השנה את Popstar שזאת אחת הגירסאות בגרמניה ל-"כוכב נולד" (רק שבמקום כוכב יחיד הם בונים boys band שנה אחת ואחריה girls band). כך שהפאנקיסטית האמיצה היא גם קצת צביקה הדר. זה אכן קינקי ודפוק, ואפילו קצת מוריד מהשווי של הגיברת…
    2) לגבי נתוני הפתיחה הבעייתיים לכאורה של נינה האגן: שוב, לא ממש מדויק, היא הבת של אווה-מריה האגן. כוכבת בפני עצמה וזוגתו של וולף בירמן, סופר ידוע. היא, אגב, עדיין חיה.
    גם בגרמניה, קל יותר להצליח כשאת בת-של.

    לא שזה מוריד מזה שהיא פאנקיסטית וסבבה, אבל חבר'ה, לא הרבה מעל צדי צרפתי 😉

  6. בתכל'ס את צודקת ליהיא. סתם חטפתי ג'ננה שהיא עשתה כוכב-נולד. בחיאת נינה, את מהפאנק, מה את צריכה את החרא הדביק הזה.

    אופס, שוב יצאתי פלצן 😉
    אחלה של בלוג ליהיא, מגיע לתת לנינה בכבוד אחרי הכל (לגבי צדי אני עוד לא סגור על זה…)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s