ר.ק

מספרים שריצ'רד קורי היה התגלמות השלמות האנושית. בתור בנם היחיד של הורים בנקאים, חייו בוודאי היו סוגים בשושנים. הוא גדל להיות גבר נאה וגבוה שתרם לצדקה כל אימת שיכל, שחייך לכולם בנימוס, שתמיד אמר "בוקר טוב" והיה נפלא בצורה מעוררת קנאה. עיירה שלמה סגדה לאדם טוב הלב והעשיר ביותר שאי פעם התגורר בה. למעשה, כל אנשי העיירה, ללא יוצא מן הכלל, ייחלו בסתר ליבם לרגע בו יוכלו להחליף תפקידים עם קורי ולהיות הוא, אפילו ליום, אפילו לכמה שעות, ולו רק לחוות על קצה המזלג את נקודת המבט של האדם המושלם בעולם.

ערב קייצי ושליו אחד, בזמן שאנשי העיירה הצטופפו בבתיהם וניערו מעליהם כהרגלם את אבק תלאות היום-יום שלהם, טרודים בחשבונות שנערמים על השולחן ובשטרות שנעלמים ממנו, ריצ'רד קורי החינני, הנהדר והמאושר באדם, חזר לביתו המפואר ביותר לבוש בבגדים האופנתיים ביותר, חלף על פני הגינה המטופחת ביותר בה העצים הגבוהים ביותר והצמחים הירוקים ביותר, חצה את הסלון היוקרתי ביותר, את המטבח המאובזר ביותר, את חדר השינה המלכותי ביותר ואת הספרייה העמוסה ביותר, וכשהגיע לנקודה עלומה נעצר ודפק לעצמו כדור בראש.

r.c

בשנת 1897 פרסם המשורר האמריקאי אדווין ארלינגטון רובינסון לראשונה את סיפורו של ריצ'רד קורי, מושא קנאתה של עיירה דמיונית ומוקסמת. במשך ארבע פסקאות קצרות וקולעות תימצת רובינסון את משמעותה של הצלחה וההילה החיצונית המתלווה אליה, כמו גם את ניגודה הפנימי המוחלט וההרסני. כך גם עשה פול סיימון, כאשר שכתב את השיר מחדש עבור אלבומם המופתי של סיימון וגרפונקל Sounds of Silence שיצא ב1966, והוסיף לו את העיבוד המוזיקלי היפה והמוכר שלו.

להתאבדותו המפתיעה של המאושר בבני האנוש הקדישו גם רובינסון וגם ס&ג חצי משפט קטן בסוף השיר, ולספקולציות וההנחות שהפכו אותו לכזה, או לפחות כך כולם חשבו ובזה האמינו באדיקות, הקדישו את כל השאר. כל השאר, כך מסתבר, היה תפיסת מוטעית ואחיזת עיניים אחת גדולה ומאד, מאד מאכזבת.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “ר.ק

  1. תודה על ההכרות עם הסיפור הנהדרמטריד הזה.
    לא שמעתי, לא ידעתי.
    הולך לחפש.

  2. מישהי במצב רוח מלנכולי משהו לאחרונה, הא?
    כנראה שזה משהו באוויר – גם אני ככה… 🙂

    כתבת יפה, ליהיא, גם אם עצם אזכור השמות סיימון וגורפינקל גורם לי להתקף אלרגי קל.

  3. אני אעשה נזק חסר תקנה ואמליץ לאלה שמסוגלים לשמוע רוק כבד ומטאל את הביצוע המצמרר של Nevermore לשיר The sound of silence.
    אחרי הפגע וברח הנהדר הזה, אלך לחפש את הספר.

  4. אם כבר מטאל. אני הייתי מחכה לאיזה גרסה של macabre לשיר.
    אני מנחש שיהיו שם שורות כמו:

    One day Richard felt so sad,
    He felt an urge to stop with the facade.
    Gracefully, he put a bullet in his head.

  5. "התאבדותו המפתיעה של המאושר בבני אדם" – היום אנחנו כבר יודעים שההתאבדות היא תוצאה של כאב רב, חוסר תקוה או חולי. אבל אנחנו משום מה, עדיין זקוקים לצלופן הרומנטי המרשרש של הצירוף המופרך של התאבדות שלמות ואושר.

  6. לא.
    למרות שאני זוכר שמצאתי באיזה ספר מושאל מהביה"ס את השיר Luka של סוזן וגה.
    זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בשיר הזה.
    אבל ריצ'רד קורי? לא בבית ספרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s