בסיסט כלבבי

בתור בחורה של בסיסטים, תמיד הייתה לי חיבה עמוקה לסקוט רידר. חמוש בלוק היפי ורגליים יחפות כמעט תמיד, הצליח רידר להשתחל לשתי להקות ענק הסטוריות ולתפוס את הזנבות שלהם ממש לפני שהתפרקו. מידת הגדולה ההסטורית של הלהקות הללו לא נמדדה בהיבט המסחרי אלא בעובדת היותן מייסדות ומובילות זרמים מוזיקליים מרתקים שנחשבים עד היום נחבאים אל הכלים במידה זו אחרת. ככה זה, ,תמיד יהיו החבר'ה שלעולם יישאו על מצחם את אות הCאלט Cלאסיק ויהיו לאגדה חיה ושקטה בעודם ממשיכים לבעוט ולצבוט את הבס שלהם. לאחר מספר הקלטות אולפן והפקות בשביל SST Records עבר רידר לנגן עם הגרסא המאוחדת של האובססד, שחזרו לשים את את הD בדום מטאל קצת אחרי שהתפרקו לראשונה בתחילת שנות ה80 ופינו את הדרך לסיינט ויטוס, וקצת-הרבה אחרי שבלאק סאבאת' נהייתה סליז אנד צ'יז של שנות ה80. אחרי שזו התפרקה, הוא ניגן עם Kyuss, ששמו את הS בסטונר רוק קצת אחרי שמארק ארם של מאדהאני קרא להם "להקת גראנג' מאינדיו" וקצת-הרבה אחרי שלהקות מהמדבר הקליפורני התחילו לעשות מסיבות גנרטורים בתחתית בריכות ריקות.

כשגם זו נעלה את שעריה, סקוט רידר לא שקט על השמרים וניסה להשתחל לעמדת הבסיסט של TOOL וגם של מטאליקה, אבל ללא הצלחה. ככה זה, תמיד יהיו החבר'ה שלעולם יישאו על מצחם את אות הCאלט Cלאסיק ויהיו לאגדה חיה ושקטה בעודם ממשיכים לבעוט ולצבוט את הבס שלהם, אבל קאלט קלאסיקס ביישנים לא מתחברים טוב לחבר'ה המקובלים. האם זה שבר את גבו של הרידר? לא ולא, היות וחיש קל הקים הרכב סטונר בשם Butcher וגם הפיק ועבד עם Wool, Goatsnake, Sunn0))), Sixty Watt Shaman ועוד. בין לבין לבין כתב והקליט רידר מספר שירים, שהתאגדו בסופו של דבר לתוך TunnelVision Brilliance, אלבום הסולו הראשון שלו שיצא בתחילת השנה.

One inch man + shoes

האלבום של רידר כולל שירים שהוקלטו כבר מסוף שנות ה80 ועד לימינו אנו. בכל הזדמנות שהייתה לו, אם בבית, באולפנים או אפילו בין הופעה להופעה, כתב, הלחין והקליט אותם. בעוד שאלבום סאבאת'י למהדרין מתבקש מכיוונו ללא שום צל של ספק, כאן הוא מפתיע ומציג אסופת שירים מעניינת ושונה מכל התעסקות מוזיקלית בעברו, מסע מוזיקלי בזמן שלנו ובזמן האינטימי שלו. אפשר למצוא כאן בין השאר קצת פרוגרסיב רוק ("Thanks"), קצת פומפוזיות סבנטיזית ("The Silver Tree"), קטע רוק-פסיכדלי יפהיפה ("Away") ואפילו מעט אלקטרוניקה עדינה ("For Renee", "Fuck you All"). ב "Diamonds" הוא מזכיר לי למה אהבתי אותו כל כך מלכתחילה – אי אפשר להתעלם מעבודת הבס המקורית שלו שנשמעת כאילו הוא נמצא בכל מקום באטמוספרה מסביב, ממש כמו התחושה שמועברת "Queen of Greed". זו גם הנקודה בה אין שום הפתעות – סקוט רידר הוא מוזיקאי נפלא ובסיסט מחונן, והדמיון היחיד שניתן למצוא בין האלבום שלו לבין להקותיו הקודמות מצוי בבס המכה והעמוק. מעניין להאזין להתפתחות המוזיקלית של אמן מוכשר ומופנם מאד במשך יותר מ10 שנים אשר מכונסת לתוך אלבום אחד ויחיד, בתקווה שיהיו עוד. מהרגע שהאלבום יצא מייד שוגרו אליו ציפיות לאלבום דום או סטונר, אבל רידר ניפנף אותן מעליו מהר מאד והציג אלבום בלי D, בלי S ואפילו בלי C – אלבום רוק צנוע, ועם זאת עשיר בתוכן והרבה מאד נשמה.

TunnelVision Brilliance

***

והנה הוא ב One Inch Man המופתי.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “בסיסט כלבבי

  1. בסיסט אדיר. האובססד לא מאד מעניינים אותי אבל בקאיוס הוא עשה עבודה מדהימה.

  2. בהחלט. למרות שכבודו של ניק אוליברי במקומו מונח. אני חושבת שהויכוח בין עצמי ואנוכי בנושא "איזה בסיסט יותר הורגש בקאיוס" חופף לויכוח על האלבום הטוב ביותר שלהם. לפעמים אני נוטה לכיוון בלוז פור דה רד סאן, ואז אוליברי לוקח (במיוחד עם הסולו המדהים!!! ב"גרין מאשין"). לפעמים אני נוטה לכיוון סקיי וואלי, ואז רידר לוקח (בעיקר בזכות "דימון קלינר"). עוד לא הצלחתי להחליט לאיזה צד לנטות סופית… כיף לי להתנדנד. 🙂

  3. מצחיק, בדיוק התלבטתי ביני לבין עצמי לפני כמה ימים איזה מבין השניים (האלבומים, לא הבסיסטים… בקטע הזה אני דווקא נטול דילמות – סקוט רידר! :-)) הוא האהוב עלי ביותר. אני נוטה לכיוון "בלוז…" (בעיקר בזכות "50 million year trip…"), אבל עדיין לא מוותר כ"כ בקלות על "סקיי וואלי" (אצלי זה "gardenia" האדיר). אכן כיף להתנדנד.

    אגב, תודה על הערת תשומת הלב! לא היה לי מושג שיש לבחור אלבום חדש. האמת, הפסקתי לעקוב אחריו מאז החלטורה שלו ב- goatsnake…

  4. אגב בסיסטים היפים של להקות סטונר/דום אגדיות, שווה לשמוע (במידה ולא הספקת עדיין, כמובן) את שני האלבומים של OM, שהאחרון מביניהם יצא השנה. הצמד אל סיזנרוס וכריס הקיוס מ- sleep, עושים סוג של דום/סטונר/דאב פסיכדלי על טהרת הבס-תופים שמסתמך בעיקר על סאונד הבאס המאסיבי והסמיך של סיזנרוס (שדי מזכיר את זה של רידר) ועל המנטרות המיסטיות/סטלניות שלו שהועתקו הישר מתוך המקבילה האנגלית של אבן שושן, או איזה מילון ארכאי אחר. אם הייתי היפי, הייתי אוכל לצלילי האלבומים הללו את מנת הגרנולה היומית שלי, רגע לפני מדיטציית הבוקר הקבועה…
    מכיוון שזה לא בדיוק המצב, אני מסתפק בללכת לישון עם המוזיקה הזו ברקע. 🙂

  5. אסף, אתה מ-א-מם. הספקתי גם הספקתי!!! תודה על ההמלצה בכל מקרה. ואם כבר SLEEP, הנה משהו שאני שומרת לאירועים מיוחדים, מוקדש לך בחום ואהבה:

    זוכה בפרס על "הקליפ ששום דבר לא קורה בו, גאד דאאאאמיט!" וכן על מפעל חיים לראסטות רוקיסטיות המוענק למאט פייק מטעם הליהיאפסט, שנת 93.

    אגב אם היפים באמת היו נשמעים כך אז מצבנו היה הרבה יותר טוב. זאת אומרת, הרבה יותר גרוע, במובן הטוב של המילה. 🙂

    אהוד – אל תהיה עצוב, הוא אכן מופיע בקליפ אבל זה רק בגלל שהעיפו את אוליברי קצת לפני. הוא עושה שם בס-סינקינג… אוליברי עדיין מופקד על הבס עד לבלוז פור, כולל.

  6. פחחח. אז זה אומר שאוליברי לא מופיע באף קליפ של קיוס, לא? בטח אף אחד לא מאמין לו שהוא היה איתם בכלל… לך תוכיח שזה הבחור עם השיער הארוך מהתמונות. אכל אותה.

    אסף, זה אתה שכתבת על TOOL בעונג שבת?

  7. 🙂 תודה ליהי! לא זיהיתי את מאט פייק עם הראסטות הכ"כ לא doomיות האלה…
    בתמורה קבלי את שתי המציאות האחרונות שלי ביוטיוב המקולל הזה:
    טרי טרי! אמנם התואר "מפוקסל" מיטיב עם איכות התמונה, אבל למזלנו זה לא משחשוב באמת… איזה שיר אדיר!

    עוד כמה אנרגיות חיות עם אחת הלהקות האהובות עלי בשנים האחרונות. מי אמר שנשים לא יודעות לנגן גיטרה?

    אהוד, עד כמה שידוע לי זה לא אני… פאזת הטול שלי די הסתיימה לפני כמה וכמה שנים, לצערי. ממה ששמעתי מהחדש שלהם, לא נראה לי שהיא גם אי פעם תחזור. 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s