די, די, נו

ככה, סתם, לפני שנים מספר, הטלפון הסלולרי שלי הגיע איכשהו לידיו של המפקד שלי בצבא, שפתח במפגן דחקה את הפומית וגילה את הכיתוב Die Die My Darling על המסך. בהתחלה הוא התבלבל קצת, והבין במה דברים אמורים וכתובים רק אחרי שהקריא בקול גדול ובאיטיות את הכיתוב. "דיי.. דיי… מיי.. הה, מה?" הסתכל עליי בעייני עגל מבועתות, ואת ראשו מילאו, כנראה, מחשבות מתרוצצות אודותיי ואודות מניעיי ודחפיי וחסכי הילדות שלי והסיבות האמיתיות לכך שבמשך יותר משנה החלפתי איתו מילה וחצי בדיוק, ועוד כל מיני וכהנה וכהנה משם ומפה. אני מצידי חייכתי. "זה שיר", הרגעתי אותו, ואת ראשי מילאו מחשבות מתרוצצות אודותיי ואודות מניעיי ודחפיי וחסכי הילדות שלי והסיבות האמיתיות לכך שהמשפט הראשון שקפץ לי לראש כשבאתי לשנות את הלוגו של החברה הסלולרית על מסך המכשיר הוא דווקא מהשיר הזה. רומנטיקה, רבותיי, זה כל העניין. רומנטיקה.

DIE

אז אני ליהיא, ואני מיספיטס-או-הוליק. למה? בגלל השוק, שוק, הורור והטין-אייג' ריוטס. בגלל הטמטום הנפלא והחמוד של השירים שלהם, בגלל הגור והאימה והאיכסה המצחיקים שהם דיברו עליהם, בגלל הדקה וחצי שנמשך כל שיר שלהם, בגלל הדקה וחצי של השיר הבא שנשמעה בדיוק כמו הדקה וחצי של השיר הקודם, בגלל הpassion וה fashion, ובגלל גלן דאנציג, שנשמע ממש כאילו שלפו את אלביס פרסלי מהקבר, ונראה כאילו גם כיווצו אותו בכביסה, ניפחו אותו בכתפיים בהדרגה והפכו אותו לזומבי קטנטן ולוחמני, שלימים יהפוך להיות הגרסא האנושית של וולברין מהאקס-מן. הו, ליטל אנג'לפאק, ליטל אנג'לפאק, גם עכשיו כשאתה בן טריליון וחצי אני עדיין סוגדת לך כאילו רק עכשיו גיליתי אותך זוחל על הקירות, ואמשיך לסגוד לך עד שהגיהינום יהפוך לפריזר אחד גדול.

למרות שהמיספיטס ודאנציג מתפקדים כיום על תקן שני קוים מקבילים שלא ייפגשו יותר לעולם (כנראה), ולמרות שאת תקן הזומבי על המיקרופון של המיספיטס מילא לזמן מסויים דאנציג וואנאבי ועכשיו תורו של הבסיסט המקורי, ג'רי אונלי, לקחת את העניינים לידיים – גם ההם שנשארו וגם ההוא שנטש נחשבים כיום כשם דבר בעולם מוזיקת אימה שמתנגנת מתוך חוברות קומיקס ומצטיירת נהדר על פוסטרים של האלווין. המיספיטס הנותרים (פלוס דז קדנה של בלאק פלאג) ממשיכים את מסורת הPאנק-רוק/הארדקור מלודי שנשלף מבית הקברות הקרוב לביתכם ומתכוננים לאלבום חדש וסיבוב הופעות יומולדת 30 בשנה הבאה (איחוד? לא ידוע עדיין), ודאנציג כבר מ-ז-מ-ן קיבל מעמד של כבוד בתור אייקון מטאל אמריקאי. אם תהיו ילדים ממש טובים תוכלו גם לשמוע את הדרדס מצייץ מכיוון היער וגם להבין מהר מאד שהשטיק העיקרי שלו הוא בכלל הארד רוק בלוזי, להוציא אלבומים נסיוניים עם אלקטרוניקה, כיוונים ניו-מטאליים ושטויות מהסוג הזה. אלביס פרסלי, הו הו הו.

***

יצא לי להתקל באיחור היסטרי בקליפ של הצ'ילי פפרז ל"דני קליפורניה" היום, ולמרות שהלהקה הזו מעיקה עליי עד-מאד, צלחתי אותו משום מה מההתחלה ועד הסוף ושמחתי לגלות בין כל הלהקות שם את הגרסא האנטוני קידיסית ושות' למיספיטס, ועל כך הכבוד והיקר. קפצו ישר לדקה 2, אם עוד לא זיהיתם כבר קודם.

חוץ מזה, גיליתי לא מכבר משחק חמוד בשם Dad 'n Me שגיבורו הוא ילד גורילה שכל מטרתו בחיים היא להחטיף מכות לילדים של השכונה. גיבור המשחק מזכיר לי מאד את דאנציג, אז בבקשה, שחקו, תהנו, וספרו לחברים.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “די, די, נו

  1. אני מניח שהייתי צריך להזדרז עם התוכניות שלי לכתוב על המיספטס.
    עכשיו יש לי עוד סיבות לדחות את הפוסט העתידי:)
    ואם כבר הזכרת את דז קדנה (שחוץ מבלאק פלאג, היה בלהקה המשובחת dc3), גם 'רובו', המתופף של הדגל השחור (אחד מהם לפחות), חבר בהרכב הנוכחי של המיספיטס.

  2. אני ידעתי שקידיס עושה שם מיספיטס ! ורק אחותי הקטנה מתווכחת איתי "מה פתאום – הם מחקים את רמשטיין". ממש נשבר לי משהו בלב שחשבתי שהיא צודקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s