בעזרת השם

למרות שמתיסיאהו, מבין אמני הרגאיי החמים ביותר שפועלים כיום, נראה עוף מוזר בהתחלה, כשמהרהרים בכך לעומק הוא לא כל כך. היות וגם שירי החסידות וגם שירי הרגאיי השורשיים הינם בעלי בסיס דתי מובהק ועמוק מאד, לא מפתיע אם כך לגלות שיהודי מאמין יצליח למצוא במוזיקה שכזו נחמה, או לפחות יהודי מאמין שהצליח גם לגדל ראש פתוח במהלך החיים שלו. במילים אחרות – חוזר בתשובה. גם הרגאיי וגם המוזיקה החסידית עוסקים באהבת השם והבריות, באמונה שלמה ובציפייה דרוכה לביאת המשיח – שיכול ללבוש צלם מזוקן על חמור לבן או ישו שחור, זה לא משנה. הכוונה היא אותה כוונה, האהבה אותה אהבה, הדרך אותה דרך.

ההצלחה וההכרה שמתיסיאהו קיבל ומקבל קשורה, כמובן, בראש ובראשונה לעובדה שהוא יהודי דתי שעושה רגאיי, וזה די ברור לכולם. היות ובסך הכל מדובר באמן רגאיי ממוצע מבחינת ביצועים, ספק גדול אם היה מקבל תשומת לב ומרקיע שחקים במצעדים אם היה סתם אחד – סתם בחור לבן שהחליט להתעסק עם מוזיקה שחורה. כאלה יש מספיק, ועובדה היא שרק מתי מעט הצליחו להגיע להכרה עולמית אמיתית ומכובדת. היהדות שלו היא גימיק ללא שום ספק, אבל היא מכניסה גם ערך מוסף למוזיקה, וכאן מתקבלת דוגמא נפלאה לאיך תכנים טובים יכולים להרים למעלה ביצוע ומוזיקה בנאליים.

גם ברגאיי וגם במוזיקה החסידית, כמו כל מוזיקה שהיא בעלת אופי דתי בעצם, אני מוצאת בנקל מידה רבה של תמימות, ילדותיות, ושל חיוביות שלאו דווקא מתיישבת לי על העורף ומעיקה עליי בצורה בלתי נסבלת. בדיוק כפי ששירי גוספל ואהבה בלתי-נגמרת לישו מחממים לי את הלב (לא הטפה להתנהגות "נוצרית" של עשה ואל תעשה – אלא שירי אהבה אישיים נטו לאלוהות ולישו), כך גם שירים שמהללים את האלוהות החסודה, את שליחיו ומעשיו הנפלאים. כנראה זו הסיבה שאני מסתדרת לא רע יחסית גם עם רוק נוצרי, או עם חלקו לפחות, ז'אנר שתופס חזק בארה"ב וכולל בתוכו כמה להקות מוכשרות מאד (הבולטת בהן לטעמי היא Accident Experiment, שהוציאה אלבום מצוחצח, מגובש ויצירתי להפליא לפני מספר חודשים). 

אני לא יודעת לשים את האצבע על מה שבדיוק מושך אותי לתכנים האלו – אולי הניגוד החריף ביניהם לבין מה שאני יודעת או מאמינה בו בעצמי, או אולי בגלל הרצון להשתייך לקבוצה מסויימת ששופעת בחיוביות, או כך לפחות אני תופסת את זה. ואולי פשוט מדובר כאן בקנאה טהורה בברי המזל (האמנם?) שיש להם משהו, מישהו להיאחז בו. היום האזנתי לאחד מאוספי הקלטות הגוספל של אלביס פרסלי, ונמלאתי אושר. הגוספל של פרסלי הוא בחזקת מדע בדיוני בשבילי, והוא תופס חזק וממכר מאין כמוהו. לפעמים אני רוצה להשאר שם איתו ולא לעזוב, אבל כדור הארץ קורא לי. חבל.

 ***

הערה: לא, אני לא חוזרת בתשובה.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “בעזרת השם

  1. אוי ואבוי. זה הסוף. היה נחמד להכיר אותך, באמת. חשבתי שעוד נתחתן יום אחד. אבל איך אני אוכל בלי אורות בבית ביום שישי? והמטפחת הזו, היא ממש לא מתאימה לך לעיניים. 😦

  2. מתיסיהו לדעתי הוא יוצר מוכשר שעושה אחלה מוסיקה. אני לא חושב שהרגאיי שלו בנאלי למרות שיש לו כמה רגעים כאלה. בסה"כ הוא יוצר די מגוון שהשמחה במוסיקה שלו שובה את הלב.
    בקיצר, אני איתך בשמחה ותיכף שם בנגן את "Chop 'em down"!

  3. את אולי לא חוזרת בתשובה, אבל נדמה לי שאת חוזרת בשלילה

  4. מממ… כבודה במקומו מונח אמנם, אבל – לא. למרות שלאחרונה היא קצת נשרכת מאחור, נסיון יפה בהחלט, "לא חשוב"…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s