רק העצים מסביב

תסתכלי על עצמך… כל כך מכוערת, מקומטת, מלוכלכת. את מגעילה אותי, איך אוכל לגעת בך עכשיו? תראי, תראי אותך, שכובה על האדמה, כולך מתבוססת בבוץ, איפה הילדה שהערצתי קודם, שהייתי מוכן להרוג בשבילה? את גוססת יקירתי, ועדיין מעזה להביט בי באותה תשוקה אכזרית שמשכה אותי אלייך. את זוכרת? אף אחד לא יודע עליך ועליי, אף אחד לא מדמיין, אף אחד לא חושד. חוץ מהעצים שסובבים אותנו כאן, אין אף נפש חיה מלבדנו. תרגישי את השקט הזה. תזהי אותו. גם אני אשכב פה יום אחד לצידך, אחרי שאומר ואעשה ואחווה את הכל. גם אותי יטילו ביום מן הימים באחת מהתעלות המלוכלכות הללו, ואז אוכל להביט בך בחזרה ולחייך.

***

אני גוררת אותו איתי אל מעמקי היער, הוא נסחב בעצלתיים בעקבותיי, צולע. שיערו מפרצים מפרצים. הפנים רפויות. אין לו כוחות, הוא מתמוטט, שכוב על האדמה, כולו מתבוסס בבוץ. אני נעצרת. זוכר? אני יורקת לעברו. זוכר את העצים האלו? את השקט הזה? אתה מרגיש אותו? אמרת לי פעם שאהבה היא לטיפשים, וכל הטיפשים הם נאהבים. ואנחנו היינו הטיפשים הכי גדולים. הוא מתכווץ. תסתכל על עצמך. מעולם לא היית יותר שלם עם מי שאתה. החכמת. אתה מספר לי שאתה אוהב לאהוב, האהבה שלך הפכה לטהורה, טובה, לבנה כשלג. העצים האלו צפו בך מקבל עליך את עול השנים, את נטל הגיל, את התפכחות הבגרות. אתה אומר לי שאני אנוכית, לא, אני לא האנוכית מבין שנינו. אתה האנוכי, אתה שהשכבת אותי לישון על מצע קוצים ודרדרים, אתה שמשכת אותי אליך וחיכית שהאלוהים שלך יכה מכת ברק בשנינו, אתה שמתחת חבל בין מצוק אחד לשני והתקנת עליו נדנדנה חורקת שמתחתיה קילומטרים של שום דבר ובקיצו סלעים משוננים. ועכשיו אתה לוקח הכל בחזרה, כאילו לא היה מעולם.

הילדה שהשלכת אז במעבה היער כבר לא נמצאת שם יותר, לא תוכל לגרד מהאדמה אפילו שולי-שוליה של שמלה קרועה. היא התפוגגה ביחד עם הזכרונות הללו. כל מה ששנינו יכולים לראות עכשיו הוא התעלה המלוכלכת הזו, תעלה שאתה חפרת במו ידיך ובמו ידיך גם תלחץ עצמך לתוכה, ואז אביט עליך ואחייך.

ספרי לעצים

***

נכתב אתמול בלילה לאורה החלוש של מנורת לילה ישנה ולצלילי Deep in the Woods של ה Birthday Party. מי אמר שאי אפשר לתחזק בלוג כשאין לך מחשב? לפתוח מחברת, לכרסם את העט, ולקוות שמחר אוכל לתפוס את המחשב של מישהו ולהעביר הכל אונליין.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “רק העצים מסביב

  1. אף פעם לא התעמקתי בתקופת הבירת'דיי פארטי שלו אני מודה… ובכלל אני מאלה שבאמת אוהבים את ניק הזקן והטוב, אם עוד נשאר אחד כזה 🙂

    הפוסט הזה קצת מפחיד יקירתי, זה לא נשמע כמו שיר להקשיב לו בחושך, אני במקומך הייתי נזהר 🙂

  2. אגב למה שלא תצרפי קליפים מYOUTUBE כחלק מהפוסט? זאת אומרת, להכניס אותם ממש לתוכו במקום להציע לינק שייפתח בחלון נפרד, ואז אפשר יהיה לנגן אותם באותו דף. סתם הצעה…

  3. שאולי, אני אוהבת מאד גם את ניק קייב "הזקן והטוב", שלא יהיו אי הבנות… פשוט השיר הזה פתאום העלה בי געגוע לתקופה שלו שבאמת הייתה רוויה בקסם ייחודי שלא יחזור – וטוב שכך. הזמן עושה את שלו, ואנשים מתקדמים, ומתחילים לראות דברים באור שונה. כמו שכתבתי, הוא החכים מאד, הוא הבשיל מאד. אין עוד טעם בחזרה לתקופות אפלות כאלה. הכתיבה שלו עדיין נהדרת והוא נהדר באופן כללי, אבל אם היה ממשיך את אותו קו מנחה *בדיוק* וחוצה איתו גם את העשור הרביעי שלו, אז הייתי גורסת שהוא קצת תקוע מחשבתית. כל דבר בעיתו…

    ולגבי הקליפים, אני יודעת שאולי זה יותר נוח, אבל מעדיפה שהקליפים ייטענו בדף חיצוני, היות ואם יהיו חלק מהטקסט אזיי תשומת הלב תופנה לקליפ ופחות לטקסט ולא זו הכוונה שלי. הקליפים שאני מצרפת הם ערך מוסף בלבד ולא העיקר, שהן המילים. "תודה על ההבנה" 🙂

  4. יכול להיות, יש לי בומבה של מיילים לבדוק, עוד לא הגעתי לנגלה של אתמול, אני אבדוק עכשיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s