אבק דרכים

מספרים שהוא היה הטיפוס הכי קשוח ובודד בלואיזיאנה. שנים ארוכות נדד עם גיטרה יחידה, משאיר מאחוריו עננת אבק דרכים וגומע מרחקים אדירים. את החוויות תרגם לצלילים ולמילים – פשוטות, צנועות. כל הסיפורים עברו דרכו, והוא חלק אותם עם כל מי שהסכים לעצור לרגע ולהאזין. אותה יד עדינה שפרטה בקלילות על 12 מיתרים הייתה גם מחוספסת מספיק בשביל לקטוף כותנה ולבנות מסילות רכבת, אלימה מספיק בשביל להסחף לקטטות רחוב ובארים, ורצחנית מספיק בשביל לקחת חיים. גם בבית הסוהר המשיך לשיר, ידיו אוחזות בגיטרה, ורגלו מחוברת לכדור ברזל בשרשרת כבדה.

Please, Governor Neff, Be good 'n' kind
Have mercy on my great long time…
I don't see to save my soul
If I don't get a pardon, try me on a parole…
If I had you, Governor Neff, like you got me
I'd wake up in the mornin' and I'd set you free

לפעמים, כשתחושת מחנק ממלאת את הגרון והיום-יום סוגר מכל עבר, הדמיון מתעורר לחיים וקורא לי אליו. באותם רגעים אני מוצאת עצמי ישובה לידו, ומבקשת שיספר לי על שדות הכותנה הרחבים, על רכבות הקיטור, על המרחקים שצלח, על ההרפתקאות המטונפות שלו בדרכים. ממש באותה דרך בה אני אוסף את הכותנה, אני גם מלקט את המילים, הוא אומר, הכל כבר נאמר הרבה לפני שהגעתי לכאן. ואת כל הסיפורים שאני מספר לך עכשיו, יספרו עוד הרבה אחריי שאלך. המילים יחיו לנצח, ולעולם יתגלגלו מפה לאוזן, כל עוד אנחנו אוחזים בגיטרה, מתנדנדים בדרכים וחולקים אותן עם כל מי שמסכים לעצור לרגע ולהאזין.

RCA

***

גיליתי היום את הדבר הנפלא הזה, מסוג הדברים האלמותיים שמטילים אותי אחורה כל כך חזק, שאני לא רוצה לחזור.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “אבק דרכים

  1. מיי גירל, מיי גירל…איזה יופי של דבר (גם הפוסט וגם הקישורים).
    יצא לך לשמוע את הגרסא של מארק לניגהאן ל"מיי גירל" (או שמא השם הרשמי הוא "Where did you sleep last night")? עם אחד, קורט קוביין בקולות רקע?

  2. תודה רבה!
    מוזר ,אבל בלוז משומה תמיד עושה לי נעים בלב..

  3. מוטי – *א-פ-ש-ר ל-ו-מ-ר* ששמעתי את הגרסא של לאנגן 😉 לפי מה שהבנתי הוא היה אמור לבצע איתם גם את הקאבר הזה באנפלאגד (ממנו באה ההשראה של קוביין לבצע אותו מלכתחילה), אבל מן הסתם זה לא יצא לפועל. ועדיין הקאבר בביצוע האנפלאגדי הוא הקאבר הכי מרגש שיצא לי אי פעם לשמוע, ושמעתי הרבה. שתי השניות הראשונות של הביצוע הזה תמיד מעלות לי דמעות בעיניים – עד כדי כך.

    טוויגי – בכיף, לא חושבת שזה מוזר בכלל… אני מאמינה שבמוזיקה הזו יש בראש ובראשונה משיכה סיפורית מהפנטת ואדירה, הרבה מעבר לנגינה ושירה. זה נכון לדעתי, אגב, לגבי כל הסגנונות המוזיקליים האמריקאיים המוקדמים והמסורתיים בתצורה הבוסרית ביותר שלהם – אם זה בלוז, פולק, קאנטרי, בלו-גראס…וגם (ובמיוחד) גוספל. תמיד סוחף, תמיד מחמם את הלב.

  4. קודם
    אני לא שמעתי את הגירסה של לאנגן ,אבלבעינייהשיר בביצוע של קורט הוא מדהים.שהייתי ילדה תמימה אהבתילדמיין שהוא חושב על קורטני כשהוא שר את זה ובגלל זה הביצוע הוא כל כך מרגש..תמיד הייתה לי חולשה לרומנים בין ג'אנקיז(כמו קורט וקורטני וסיד וננסי..)

  5. מה שאת אומרת מעניין, מעולם לא דמיינתי לי את קורטני בצד השני של המתרס. אגב, סיד & ננסי הוא אחד מהסרטים האהובים עליי. סצנת הנשיקה, כשברקע פחי הזבל המתנפצים, לא עזבה אותי הרבה הרבה זמן. סצנה חזקה מאין כמוה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s