והעולם שותק

אם הייתי בסיסטית מדופלמת, לבטח הייתי פטרישיה מוריסון. אם הייתי פטרישיה מוריסון, לבטח הייתי מדירה רגליי מכל ההופעות של הסיסטרס אוף מרסי משנת 1989 ואילך. הפטרישיה מוריסון שבי חוזרת וגורסת שאנדרו אלדריץ' הוא שמוק קמצן וסוציומאט משהו אש, שהוא חייב לה כסף ושהיא לא רוצה להתעסק איתו יותר.

אבל אני בכלל לא פטרישיה מוריסון, ולמרות שגיטרת הבס שלי קרוייה על שמה (שמשמעותו בלעז הינה: "האישה המאופרת-בכבדות היפה בתבל ותסלח לי נינה האגן"), אין לי שום דבר נגד אנדרו אלדריץ'. להיפך – אני עפר לרגליו, גם עכשיו כשהוא בן מליון. הסיסטרס (הווה אומר – אלדריץ', מכונת התופים דוקטור אוואלנש + נגנים מזדמנים שיכולים לחלום על משכורת מתקתקת בסוף החודש) מצויים בעיצומו של סיבוב הופעות אירופי, והנה סיבה לפתיחת שמפניה לדעת עצמי ואנוכי לא פחות מהסכם שלום עם מדינה ערבית. והרי הסיסטרס חזו בשבילי את השלום עם ירדן, אי שם עוד ב88, כשהוציאו את הקליפ האלילי למזמור הגותי של כל הזמנים Dominion, אותו צילמו בסלע ה-אדום. בין לבין וקצת אחריי חטף אלדריץ' קראש על עופרה חזה ז"ל ואף הציע לה נישואין, אבל היא השיבה פניו ריקם. אם זה לא סוג של הצהרת בלפור 2 מצידו, אני לא יודעת מה כן.

אני חייבת להודות באמת המכוערת: אנדרו אלדריץ' שינה תצורה לחלב מקולקל ב Vision Thing שיצא ב90. העניין פשוט מאד: הוא הפסיק להיות בריטיש מתוחכמיש ואפל ופזל לכיוון רוק אמריקאי מהיר ועצבני בכסת"ח של טכנו נוירוטי, בהמשך לרצונו המגלומני להשתלט על העולם, או לפחות להתחבב על האמריקאים. הצצה משותפת לקליפ של Doctor Jeep ביחד עם ביווס ובאטהד סיכמה את השאיפה שלו בצורה ממוקדת וחדה: "השיר הזה מסריח". אמנם לא הייתה זו הפעם הראשונה שאלדריץ' התנסה בסגנונות שונים, אך הפעם, ובניגוד מוחלט ל Floodland המהפנט בקדרותו (שדווקא כן הצליח יחסית בארה"ב), שלא לדבר על First and Last and Always שהיווה דוגמא ומופת לאלבום פוסט פאנקי אפל ומינימליסטי, מדובר היה באלבום רוקיסטי, כמעט מטאלי לעיתים עם קורטוב דאנסי מעיק. הסגנון המחודש בלע את הווקאלס הלחששניים הייחודים, את הדמות האפלה ואת המוזיקה אפופת המסתורין של אלדריץ' והותיר ביד משמש של רוק ממש גרוע וגעגועים לסיסטרים הארעיים ווין האסי וקרייג אדמס, שייסדו בינתיים את ה Mission והעתיקו מילה במילה וסינט בסינט את כל מה שעשה עד אותו שלב. חבל חבל, אבל צפוי.

שנות ה90 ידועות אמנם כקברניות הרשמיות של סצנת רוק השיער של האייטיז, אבל תוך כדי הדיפת האויב השעיר נרמסו בדרך סצנות קטנות יותר, לדוגמת הרוק הגותי. אם תשאלו את פיטר מרפי של באוהאוס מה דעתו בנושא, הוא יסביר לכם בדרכו החתולית שסצנה שכזו מעולם לא הייתה קיימת, ושהכל המצאה מרושעת וסטריאוטיפית של כל אלה שקמים עם חיוך בבוקר ומעולם לא צבעו את השיער לשחור. אל תנסו, אתם לא תצליחו לתפוס אותו – היות וגם הוא חורש כרגע בסיבוב הופעות מתקאמבק. קדימה, עוד בקבוק שמפניה לחשבון.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “והעולם שותק

  1. בהתחשב בזה שאלדריץ' הצליח לשנוא ולהשניא את כל מי שהוא עבד איתו, תוך הלעזה נוראית, פטרישיה יצאה בזול. אם להאמין לאלדריץ', הרי שממילא כל תרומתה לתקליט מסתכמת בקולות רקע. רק ג'יימס (מזיק זיק ספוטניק) יצא יותר בזול, כשכל תרומתו היתה בלהצטלם כמה פעמים.

    סיבובי ההופעות המתקמבקים של הסיסטרז, הם שם דבר כבר עשר שנים, מאז שהם חיממו בגרמניה את האיחוד המיותר לא פחות של הסקס פיסטולז.

    ראיתי אותו בהופעה לפני חמש שנים, שזה מספיק זמן כדי לזכור רק את הקטעים הטובים. כלומר, אלו שהצלחתי לזהות: הבמה היתה מלאה בעשן, והדבר היחיד שבאמת היה אפשר לשמוע זה מכונת התופים. אבל הביצועים היו מחורעים כראוי, עם הצרחות והקאברים ללאונרד כהן וגארי גליטר.

    כמובן שרק לקראת ההדרן הבנתי את הטעות שלי: את ההופעה הייתי צריך לראות מקצה האולם, לא מליד הבמה. התאורה היתה פנטנסטית, וההדרן עם ראש מלא בוודקה אוכמניות, Temple of Love ו-Vision Thing מלא זעם, אולי בגלל הנצחון של השיח בבחירות, היו שווים את החמישים ש"ח שההופעה עלתה.

    גם פגשתי בקהל מסטול אחד שכבר עוקב אחרי הלהקה עוד מהאייטיז, שהציע לי להצטרף אליהם למחרת לרכבת לוינה, להופעה הבאה. סרבתי בנימוס.

    בכלל, בשמיעות חוזרות, אני מחבב את Vision Thing. זה תקליט לשמוע ככה באמצע השבוע, כשמרגישים מחורעים ורוצים לקרוע את העיר בלי לצאת מהבית. התקליט כולו רוק אמריקאי, עם מילים על מלחמות ופצצות, אבל גם בריטי מספיק כדי להכניס להכל משמעות כפולה (Vision Thing מפרט את כל נזקי בוש האב, למשל).

  2. כן, לפי מה שראיתי מהקלטות וידאו של ההופעות באמת מדובר בחוויה עמוסת עשן ואורות מסנוורים. אם אני זוכרת נכון גם בWake שלהם מדובר בחווית עשן מטמטמת. ואיזו הופעה! איזה קאבר לבוב דילן! פנטסטיק. בכל אופן אני תמיד שמחה לשמוע שהוא אורז פקלאות ויוצא לטורים מזדמנים. אני חושבת שהייתי מקבלת גם די בברכה זהירה אלבום חדש שלו, מעניין אם זה יקרה בימינו אנו…

  3. יש איזה אלבום גנוז שהוא הקליט כדי להשתחרר מהחוזה בוורנר. מדובר בחמישים דקות של טכנו זול, כשהוא מקריא עליהן הוראות שימוש ב-AK-47. נשמע קאלט לחלוטין (כמו שאר התקליטים שלו, בעצם).

    מכל הנוסטלגיה הזו שהקליפים ביוטיוב הביאה עלי, וחייבים להודות, הויז'ואל של דוקטור ג'יפ מדהים והלוואי וגם הקליפים שלי יום אחד יראו ככה, נזכרתי באיזה קומיקס מטופש על אנדרו שראיתי פעם. דחקיה לאוביססיבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s