כבו את האור

למרות שחברי הרכב הניו-מטאל P.O.D מתעקשים להציג את האג'נדה המוזיקלית שלהם ככזו הפונה לכל האנושות כולה ללא הבדלי דת צבע או מין, לעיתים קרובות מתפלקים להם מסרים נוצריים מאד לא חבויים. היות והגדרת ה"ניו-מטאל" אט אט הולכת ומתמסמסת, ההגדרה שלהם כ"רוק נוצרי" תופסת עליהם בעלות ולא רחוק היום בו תשב לבטח בחיקם הבלעדי. בעדכון האחרון שנשלח מהאתר הרשמי שלהם, הם נבהלים מעלייתו של "צופן דה וינצ'י" למסכים, ויוצאים בקריאה נרגשת לכל מעריציהם, שרובם הגדול מגדיר עצמו כ"נוצרי מאמין" ו"אני בן 16" (לידיעת הכותבת ל') לתקתק גלישה נמרצת לכיוון האתר "דע את האמת". האתר הוקם מטעם מספר חבר'ה פרנואידים שבאמת חוששים שרב המכר המדובר של דן בראון והסרט הכושל-בן-כושל שהופק בעקבותיו, יגרמו לאפיקוריסות יתר בקרב חברי הקהילייה הנוצרית העולמית. הספר מתיימר לגלות את אמריקה ולהציג פרטים חדשים ומ-ה-פ-כ-נ-י-י-ם בכל הקשור להתנהלותו של מר-בחור ישוע מנצרת, תוך שילוב ראיות (וטעויות) היסטוריות מבישות. תשומת לב מיוחדת מעניק המחבר לפיקנטריה בין הנצרתי ומרים המגדלית, ולפיו מרחמה יצאו צאצאים שלו ושל כל העולם ואשתו. הספר עורר בלאגן גדול בעולם הנוצרי דתי למן הרגע שראה אור, אבל הסרט כשל מלעשות כן ורק הזכיר לנו הצופים שטום הנקס שווה משהו רק בתפקיד מפגר שמפנטז על קופסאות שוקולד.

תנו לי בברית החדשה

שיעשעה אותי העובדה שחברי P.O.D דואגים לעטוף את המעריצים הרכים והתמימים שלהם בצמר גפן היסטרי ודתי, ולהעביר אותם סדנת חינוך בכל הנוגע לאמונה שהם בעצמם רואים כנכונה (או לא נכונה). לא שיעשעה אותי בכלל העובדה שעצמי ואנוכי נפלנו באותה רשת של מסרים "חיוביים ומדרבנים" שהסתכמו לכדי ברבורי מוח נוצריים כאלה ואחרים. לזכותם אציין שהאלבומים שלהם עד ל"Satellite" שיצא ב2001 היו מצויינים, והצליחו להציב קונטרה מוזיקלית נהדרת ועוצמתית לאובר-חיוביות אינפנטילית וליריקה דבילית פלוס, כאשר גולת הכותרת הופיעה בתור שיתופי פעולה חייתיים עם H.R של בד בריינז ועם איק-א-מאוס. שני האלבומים המלאים שהספיקו להוציא מאז, ובכללם האחרון, Testify, איבדו כמעט כל שריד של הביצים שלהם והציגו גרסא מעודנת של כל מה שהיו פעם. משהו היה צריך להדליק לי נורה אדומה מהבהבת מול הפדחת ברגע שהשחילו לפני שנתיים שיר מזעזע לתוך פסקול "הפסיון של ישו" (Truly Amazing, אבל ממש לא.) נראה שהם הופכים אט-אט לצל נוצרי של עצמם, וזה די מנג'ס לי באוזן. נותר לי לחכות עד לרגע בו יגלו את האור ויודו בפה מלא שלדפוק את הראש בקיר זה הרבה יותר מעודד מללכת לדרשה של יום ראשון, או שפשוט יכבו אותו ויעזבו אותי בשקט.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s