שובו של המלך

יוצאת החוצה. למולי ניצב מבנה אדיר מימדים. עיטורים מעגליים מקשטים את הקירות החיצוניים. למרגלותיו אני רואה שלושה סוסים ודמות אישה, אוחזת באחד מהם. ככל שאני מתקרבת יותר ויותר, אני מבחינה בפרטים נוספים. מנסה להבין את החזיון הזה, מנסה לפרש את המראות הללו, אבל לא מצליחה. ברקע מתנגנים צלילים לא צלילים, מנגינה לא מנגינה, ללא מלודיה, ללא התחלה, אמצע, או סוף. דקות ארוכות של טביעה באקורד אחד, שניים, שלושה, הלמת תוף. מאיפה הגעתי? לאן אני הולכת?…

במורד הדרך, מולי, אוהל. לצידו, גאים, עומדים שלושה אינדיאנים זקנים ומביטים בי. מהעבר השני מבחינה במתיישבים אמריקאים, חופרים, בונים, הורסים. בהמשך קו האופק אני מאתרת יער עבות ובית קברות ישן. ממשיכה אל עבר מרחבי האמריקה האדירים הללו, מדלגת מעל פסי הרכבת. תחנות חשמל ראשוניות.

אפור. שחור. הניגון לא פוסק. התווים חוזרים על עצמם ואני נשאבת לתוכם, רפפטיבים, הולכים ובאים, לא מגיעים לשום מקום, עומדים מלכת. אין כאן דקות, אין שעות, לזמן אין חשיבות, השעון מיותר, הוא אבד לתמיד. באיטיות מזדחלת אני חוזרת ונכנסת אל תוך המבנה האדיר הזה, מתיישבת על רצפת העץ, סוגרת את החוברת, מחזירה לאריזה. הצלילים פסקו.

HEX

לא ברור מתי ואיך בדיוק צצה אל פני השטח האניגמה העונה לשם דילן קרלסון. מה שבטוח הוא, שחוסר הבהירות לגביו הולך ומתכסה בערפל סמיך יותר ויותר בכל רגע שעובר. בניגוד לכל התחזיות, אחד היוצרים היותר נחבאים של סיאטל, שיצא מאותה ביצה צפופה של תחילת שנות ה90 אבל נדחק לקצה-קיצה של האטמוספרה הוציא בשנה שעברה שני אלבומים עם הרכב הכמעט-יחיד שלו Earth. אותו הרכב ששבר את Sub Pop, שהצליח לשבור את עיתוני ומבקרי המוזיקה, שהיה כבד ותלוש מידיי להשתלב במסגרת ה"מהפכה האלטרנטיבית", אבל שונה וביזארי מידיי על מנת להשתלב בכל מסגרת אחרת.

בזמן שחבריו התקשקשו עם אינטרפרטציות משלהם לרוק ביבים רועש ומטונף, נותר קרלסון מאחור, מביט משולי השוליים, איטי, מהוסס ומתבודד יותר מכל אחד אחר. הוא ננטש, נזנח, נותר בודד ומדמם בצידי הדרך, נאבק עם היותו נרקומן חסר מצפון ותקנה, סוחר סמים ונשק ידוע לשמצה ומואשם בדבר מעורבותו בספק-רצח של חברו הטוב ביותר, קורט קוביין.

קרלסון

קרלסון, שסיפק לקוביין את הרובה בו לימים ירה בעצמו (כמו גם כמויות נכבדות של הירואין), ואף היווה השראה לכתיבת In Bloomהמפורסם, מעולם לא היה חביב התקשורת. הספיק ראיון קצר בסרט התיעודי "קורט וקורטני" מ1998 להבין שמדובר באדם הזוי, רדוף שדים, מסומם עד דמעות – ואותו מרואיין פרנואידי, שבר כלי מגמגם של אז, הצליח לשלוף מהשרוול ב2005 אלבום אולפן אחד חדש ואלבום שלם שנערך מהופעה חיה ב2001.

תוך שימוש בריפים בסיסיים אשר אומצו מהמסורות של בלאק סאבאת' הקלאסיים ומלווינס החלוציים, יצר קרלסון גרסא משלו לתיאור צליל מושלם של בדידות – צורמת, מנוכרת ומרוחקת אלפי שנות אור. אם זה הדיסטורשן האימתני והמתמרח של אלבומיו המוקדמים יותר, או פריטות הגיטרה הקטנות והמאיימות באלבומו הנוכחי – דילן קרלסון ממשיך להחיות את החזון המוזיקלי שלו כאילו שום דבר לא השתנה, משען על א-מלודיות מינימליסטיות, אקורדים בודדים ואיטיות מהפנטת מגובה בחומה של רעש, אמביינט סוליקו בלעדי ויחיד.

***

אחרי שנים מספר של נדודים בין חברות תקליטים, מוצא קרלסון בית ל Earth תחת כנפי חברת התקליטים Southern Lord. והרי החיבור מתבקש מאליו, היות ומקים וממנהלי החברה, גרג אנדרסון, החל את דרכו המוזיקלית בלהקת קאברים ל Earth. בחברת התקליטים חתומים בין השאר שני הרכבים נוספים, פרי עמלו ותרומתו של אנדרסון, ששואבים גם הם השראה מהסגנון הייחודי: האחד הוא Sunn0))) והשני קרוי על שם קטע קלאסי של קרלסון ו Earth בשם Teeth of Lions Rule the Divine. גם שני הרכבים אלו, כמו הרכב האב הרוחני, מתמחים ביצירות אפיות ארוכות של אקורדים בודדים, רעש רקע סטטי, קלידים ותיפוף נדיר ועצל. במרוצת השנים התפלפל תת-הסגנון הנסיוני שלהם בשלל כינויים ונסיונות איגוד והגדרה, כאשר הכינוי המפורסם ואולי הקולע ביותר הוא Drone – המייה חד-גונית.

המוזיקה של Earth מעולם לא הייתה מוחשית. המוזיקה של Earth מעולם לא הייתה מוזיקה, אלא מסע חזוני של איש אחד. מסע שלא מתחיל באף נקודה, ולא מסתיים לעולם. אבל בתור מי שפטרו אותו בהינף יד וחזו לו, במקרה הטוב, סיום טראגי דומה ליוצאי סיאטל מסויימים של אותה תקופה, דילן קרלסון משלש את האצבע מול המלעיזים, שוקע ומשקיע שוב אל תוך טריפ שני אקורדים שנמתח על פני 50 דקות. וכמה שהוא נפלא.

***

עדכון והערה: את עטיפת וחוברת Hex (or Printing in The Infernal Method), אלבומה של Earth שיצא בשנה שעברה, עיצב סטפן אומיילי, גם הוא מבעליה של חברת התקליטים סאות'רן לורד וחבר במספר הרכבים נסיוניים בעצמו, כולל ב Sunn0))) ו Teeth of… אם תרצה השם ושום דבר לא ישתבש, אומיילי יגיע בעוד מספר ימים לשלוש הופעות בארץ, מלווה באטילה ציהאר (הידוע ביותר כסולנה-לשעבר של להקת הבלאק מטאל האגדית מייהם) והיוצר הנסיוני אורן עמברצ'י, שמופיע בימים אלו ממש גם בהופעות נפרדות. עוד פרטים כאן!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “שובו של המלך

  1. למה לא הזכירו? השם earth דווקא מופיע שם – תהיה סמוך ובטוח שכל כתבה/מאמר/ראיון בנוגע ל- ((( sunn o בהכרח גם יכיל את השמות earth ו- melvins. כמובן שמומלץ בחום רב לבדוק את האלבום הזה, כמו גם את האלבומים הקודמים של הלהקה (שדי שונים סגנונית ממנו, אבל טובים לא פחות). כנ"ל לגבי כל להקה שמאוזכרת בפוסט הזה, בנוסף לשמות מתבקשים אחרים כמו currupted, boris ו- asva. וההופעות בארץ (טפו טפו) הן בגדר חובה, במיוחד זו ביום חמישי הקרוב עם הופעת הבכורה של פוחלץ כחימום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s