הבשורה על פי דמיאן

(1) עוברים את הגדר?

כשבאונטי קילר גייס ב'96 את חברי הפוג'יז לסינגל הסוחף שלו "היפ הופרה", הביקורות קיבלו אותו בהתלהבות הססנית ועטפו את אלבומו My Exprience בחום מרוחק. קילר, שנחשב בארצו-מולדתו ג'מייקה כאמן דאנסהול קשוח ואלים, השכיל לעשות ולשלב באלבומו מאותה שנה אמני היפ-הופ אמריקאים גדולים נוספים כדוגמת רקוון ובסטה ריימס, מה שגרם לו להצליח להשתחל למצעדים ולקבל הכרה על פועלו גם מחוץ לגבולותיה של ג'מייקה. בדיעבד מדובר היה בהצלחה יחסית בלבד, ולמרות שבאלבומיו הבאים המשיך להעמיד לצידו סוללת אמנים אמריקאים מהשורה הראשונה, באונטי קילר לא הצליח לפרוץ את הדרך להכרה בינלאומית של ממש. למען האמת, חוץ ממועמדות אחת לגראמי שלא זכה בו בקטגוריית הרגאיי וגיחת אורח להיטונית ב"היי בייבי" של נו דאוט, חזר קילר לחיק הסמי-אנונימיות מחוץ לסצנת הרגאיי.

ב2001, שנה אחת לפני המועמדות שלו לגראמי של האלבום הכפול Ghetto Dictionary, חבר באונטי קילר לדמיאן "ג'וניור גונג" מארלי והשתתף באלבומו השני Halfway Tree שכן הצליח לקטוף את הפרס באותה קטגורייה בדיוק. דמיאן, הצעיר מבין בניו של בוב מארלי, התפרסם גם הוא בג'מייקה בתור אמן רגאיי שממשיך את המסורת של אבא תוך שילוב סגנונות מודרניים יותר, וביחד עם האח סטיבן רקח אלבום מוצלח שבו השתתפו אמנים אמריקאים (כגון איב וטריש מ Naoughty by Nature) וכן מקומיים (כגון יאמי בולו וקפלטון).

ממש כמו הקריירות המוזיקליות של אחיו המבוגרים יותר, בשורת הרגאיי של מארלי הצעיר, אם במסגרת הרכבו הראשון The Sheperds ואם במסגרת קריירת הסולו שלו נשארה לרוב נחלת חובבי רגאיי אדוקים בלבד ולא הצליחה לפרוץ לתודעת הציבור הרחב. במקומו ובמקום אמנים אחרים שנתנו כבוד גם לפאן השורשי יותר של הרגאיי, נשטפו המצעדים באותה תקופה בלהיטי רגאיי-לייט של אמנים כגון שאגי ושון-פול, להיטים שגיבשו גם סוג של תפיסה כוללת על הרגאיי המודרני בעייניי קהל המוזיקה הבינלאומי – מוזיקת מצעדים חביבה, בלתי מזיקה וקצת אקזוטית.

Welcome to Jamrock

(2) ברוכים הבאים לשיקגו…

בספטמבר 2005 הפציע דמיאן מארלי מחדש עם קליפ לסינגל מפתיע ועוצמתי מתוך אלבום באותו שם, Welcome to Jamrock. הקליפ העדכני, כמו גם השיר, עסק בחיי היום-יום האכזריים בשכונות העוני של קינגסטון בפרט וג'מייקה בכלל, והציג מקצב רגאיי בשילוב ביט היפ-הופ ותדמית מיליטנטית. כך, עם שם שקרץ לכיוון שיר אחר של באונטי קילר, סימפול פזמון מהאייקון הג'מייקני איני קאמוזה והגשת רגאיי טהורה ואמיתית של מארלי, הסינגל היווה מתאבן מסקרן במיוחד לקראת אחד האלבומים המרעננים ביותר של 2005, אלבום שזכה גם הוא להפקה מטעם סטיבן מארלי במסגרת חברת התקליטים המשפחתית Tuff Gong.

Jamrock טומן בחובו בראש ובראשונה גישת קרוס-אובר מגוונת אשר מצליחה לשמר את הרגאיי הבסיסי על סגנונו ומסריו, ובד בבד לשזור בתוכו בצורה נהדרת מקצבים אחרים ומוכרים יותר – מדאנסהול קליט, דרך היפ הופ מחוספס ועד לרוך מזמין של סול וR&B.

האלבום נפתח עם Confrontation, קטע שמהווה הקדמה והצהרת כוונות בו ספתח קצר המאזכר את הקיסר היילה סילאסי ואת השאיפה הקדושה לשלום עולמי ואהבה אחת. בהמשך ממתינים שיתופי פעולה מרשימים: Road to Zion המרגש מארח את הראפר נאס, Beautiful זוכה לטיפול רומנטי ומלודי מבובי בראון, סטיבן מארלי משתתף בשלושה שירים ואפילו מסמפל מעמדת ההפקה את Exodus של בוב מארלי במסגרת Move שופע הכריזמה. The Master Has Come Back בולט במיוחד ומסתמן כלהיט תזזיתי אמיתי, וכך גם Wer'e Gonna Make It האופטימי. לשימור המסורת וסגירת מעגלים האלבום נחתם עם Khaki Suit, שיתוף פעולה פנטסטי עם איק-א-מאוס, מגדולי הדי-ג'ייס הג'מייקנים בכל הזמנים וכן באונטי קילר בכבודו ובעצמו שחוזר להפגנת אחדות ופרגון נוספת.

המסקנה המתבקשת ברורה: Welcome to Jamrock הוא אלבום מלכותי הטומן בחובו שלל סגנונות וצבעים, ומאפשר הצצה אל תוך עולם הרגאיי הבסיסי בעטיפה קצבית, מצוחצחת ועכשווית.

(3) בשורה סוגרת מעגלים

מארלי הצעיר לא חושש לעסוק בנושאים החברתיים הכאובים שעומדים על סדר היום בג'מייקה, אלימות משטרתית, עוני והזנחה (למרות היותו מהמעמד הגבוה+), אך לא מותיר בצד התייחסות לנושאים רומנטים וקלילים יותר. גם עם ההפקה המרשימה והמודרנית, הוא לא זונח את האהבה הגדולה שלו לבסיס הקיומי של הרגאיי ושל הראסטאפארים, ג'ה ויבשת אפריקה המקודשת.

אחרי שלושה אלבומי סולו וקריירה מצליחה מאד באמא ג'מייקה, דמיאן מארלי מוכן לקחת את בשורת הרגאיי שלו צעד אחד קדימה ולהביא אותה להמונים. למרות, או אולי בזכות תחושה נגישה יחסית שמועברת מהאזנה לאלבום החדש ועובדת היותו הבן-של, הוא אוחז בכוח אדיר להעביר את המסרים הבסיסיים של הרגאיי הלאה ולפרוץ איתם גבולות. מדובר במשימה לא קלה אליה שואפים רבים אך רק מעטים מצליחים בה.

כפיים!

השנה הוא נבחר במועמדות כפולה לגראמי (עדכון: הוא זכה בשני הפרסים!). אלבומו מועמד בקטגוריית "אלבום הרגאיי" הקלאסית והצפוייה, ובקטגורייה שנייה, פחות צפוייה ויותר משמחת, הוא מועמד ל"הופעה חיה אורבנית/אלטרנטיבית" הטובה ביותר. בהתייחס למעמדו ההולך וגובר של דמיאן מארלי בארה"ב, לא רחוק היום שבו יהיה מועמד ואף יזכה בקטגורייה נוספת ורחבה יותר, וכך יצליח להכניס לתודעה בינלאומית באופן מוחלט ומוחץ את השורשים האמיתיים שלו ושל הרגאיי מבית אבא, מגובים בגישה המוזיקלית הרעננה והאקלקטית בה הוא דוגל.

***

ראיון עם דמיאן מארלי על האלבום:
חלק 1 , חלק 2 , חלק 3 , חלק 4 , חלק 5 , חלק 6 , חלק 7 , חלק 8 , חלק 9 , חלק 10 , חלק 11.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הבשורה על פי דמיאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s